פסוריאזיס ופעילות גופנית

 

אנשים רבים הלוקים בפסוריאזיס סובלים מעודף משקל, שכן מחלה אוטואימונית זו המתבטאת במשטחי עור נגועים בעלי מרקם קשקשי, מגבירה את הסיכון לפתח מחלות דלקתיות כאלה ואחרות לרבות תסמונת מטבולית.

היות וזוהי מחלה כרונית, לא ניתן להעלים כליל את התסמינים, אולם ישנן דרכי טיפול שונות העשויות להפחית במידה ניכרת את התסמינים הנלווים לה ולהפחית את משטחי העור הנגוע, כאשר מחקרים רבים שנערכו בשנים האחרונות מעלים כי פעילות גופנית מבוקרת עשויה לסייע בכך.

השמנה ופסוריאזיס

כאמור, פסוריאזיס הנה מחלה אוטואימונית המתבטאת במשטחי עור נגועים, כאשר תאי העור נוטים להתחדש יתר על המידה. מכיוון שמחלה זו עלולה להוביל להתפרצות של מחלות דלקתיות נוספות, כולל סוכרת או מחלות דם שונות, היא מתבטאת בתסמינים נוספים מלבד תסמיני העור, והשמנת יתר היא אחד מגורמי הסיכון להתפתחותה ולהחמרתה של המחלה. .

מחקרים רבים התחקו במשך השנים אחר הקשר בין השמנה לפסוריאזיס  ומצאו שהחיבור בין שתי התופעות נובע ממנגנון הורמונלי דומה המשותף לשתיהן. במקביל  נמצא כי הורדה במשקל על ידי הקפדה על אורח חיים ופעילות גופנית מבוקרת עשויה להפחית באופן משמעותי את התסמינים הנלווים למחלה ולהקל על החולים בהתמודדות עמה.

יתרונות פעילות גופנית בפסוריאזיס

פעילות גופנית עשויה לשפר באופן ניכר את התסמינים הנלווים לפסוריאזיס, שכן היא מאפשרת שליטה במשקל הגוף. בהקשר לכך הוכח כי תופעות דלקתיות שונות עלולת להוביל להפרשה מוגברת של תאי השומן בגוף וכי משקל עודף עלול לשמש כגורם סיכון להתפתחות של מחלות עוריות דלקתיות, וביניהן- פסוריאזיס.

הורדה במשקל על ידי פעילות גופנית מבוקרת עשויה להפחית את רמת הציטוקינים ורמת הורמון הלפטין ובכך לצמצם משמעותית את רקמת השומן של הגוף. מחקרים מצאו שהורדה במשקל על ידי פעילות גופנית מתונה עשויה להפחית את ההיתכנות להתקפי לב ולמחלות לבביות שונות בקרב חולי פסוריאזיס.

מעבר לכך, הוכח כי פעילות פיזית קבועה עשויה לייעל את השפעת התרופות הנקבעות לחולי פסוריאזיס, שכן עודף משקל בקרב חולי פסוריאזיס עלול להפחית את האפקטיביות של הטיפול התרופתי.

פעילות גופנית בפסוריאזיס: האתגרים

רוב החולים נוטים להימנע מפעילות גופנית, בשל המאמץ הגורם להזעה, העלולה להחמיר את תסמיני המחלה, שהרי עצם החיכוך בין בגדי הספורט לבגדים בשילוב הפרשת זיעה מוגברת, עלולים להוביל להתפשטות המחלה ולהחמרתה. בנוסף, חולי פסוריאזיס רבים נוטים להימנע מפעילות גופנית בשל הרתיעה מלחשוף את גופם בציבור.

מעבר לכך, חולי פסוריאזיס רבים נוטים לפתח דלקת מפרקים פסוריאטית, מצב אשר מקשה על פעילות גופנית מאומצת בשל המאמץ והכאבים הרבים הכרוכים בכך, כך שחולים אלה נדרשים לרוב ליעוץ רפואי צמוד על מנת להרכיב להם תכנית מתונה המותאמת ליכולתם הגופנית.

פעילות גופנית ללא החמרת התסמינים

יש להימנע מלבוש צמוד, בעיקר באזור החזה והמפשעה, שכן חיכוך יתר באזורים אלה מהווה גורם להתפשטות תסמיני המחלה ולהחרפתם. מעבר לכך, יש להקפיד על פעילות מבוקרת ומתונה שכן פציעות ספורט פתוחות עלולות לפגוע בתאי עור נוספים ולהוביל להתפשטות המחלה.

בנוסף, יש להתקלח לאחר פעילות גופנית ולהקפיד על ניקוי העור והאזורים הפגועים בפרט לרבות שימוש קבוע בקרם לחות, שכן זיהום המשטח העורי הנגוע עלול להוביל לרגישות יתר בקרב הלוקים בפסוריאזיס, זאת עקב המימד הדלקתי של המחלה.

נראה כי פעילות לאור היום באוויר הפתוח עשויה להיטיב עם הלוקים בפסוריאזיס, שכן אור השמש מהווה גורם מקל על הסימפטומים הנלווים למחלה, אולם, יש להקפיד כי פעילות זו תבוצע באופן מבוקר והדרגתי ללא חשיפה ממושכת לאור השמש, על מנת לשמור על בריאות תקינה של העור.