המחקר המדעי בנוגע לגורמים למחלת הפסוריאזיס העלה מספר ממצאים שיש בהם כדי להעלות את החשד שלמחלה או לכל הפחות לסוגים מסוימים שלה קיימים מרכיבים גנטיים מסוימים.
עם זאת, נכון לכתיבת שורות אלה עדיין לא הצליחו החוקרים בתחום לזהות באופן ברור את הגנים שמוטציה בהם יכולה לנבא את התפרצות המחלה באופן מוחלט וודאי.
לפי הסברה הרווחת גם במידה ויימצאו הגנים הרלוונטיים, עדיין לא ניתן יהיה להוכיח כי די בהם בלבד בשביל לנבא את התפרצות המחלה כיוון שמדובר לפי התיאוריה במחלה מולטי פקטוריאלית. כלומר, במחלה שעל מנת שתתפרץ, מעבר למרכיבים הגנטיים, ישנו צורך בקיום של מספר מרכיבים נוספים שכוללים בין היתר מרכיבים סביבתיים מסוימים, מרכיבים רגשיים מסוימים ועוד.
לפיכך, נהוג להתייחס למרכיבים הגנטיים כאל מרכיבים שיש בהם כדי להגדיל את הסיכון לחלות במחלה בלבד או כאל מרכיבים שקיום שלהם מהווה עדות לקיום של נטייה גנטית לחלות במחלה בלבד. עד כה זוהו קרוב לעשרים גנים שונים שחשודים בהעלאת הסיכון לחלות במחלה.
מדוע מניחים החוקרים כי למחלה קיימים מרכיבים גנטיים?
ישנן סיבות רבות בגינן הועלתה הסברה כי מדובר על מחלה בעלת מרכיבים גנטיים. ריכזנו עבורכם את הידע החשוב ביותר בנושא שנצבר עד כה בנקודות להלן:
- מחקרי תאומים – במחקרים רבים שבוצעו על תאומים שבהם לפחות אח אחד חלה בפסוריאזיס נמצא כי הסיכון של תאום זהה לחלות במחלה במידה ואחיו סובל ממנה עומד על שבעים אחוז. לעומת זאת, בקרב זוגות של תאומים לא זהים הסיכוי עומד על עשרים וחמישה אחוז בלבד.
- פסוריאזיס רובדית סוג 1 – במחקרים רבים שנערכו בקרב החולים בסוג זה של המחלה שמתפרץ לרוב עד גיל עשרים נמצא כי לארבעים וארבעה אחוז מהחולים ישנו הורה שסובל מהמחלה אף הוא.
- פסוריאזיס רובדית סוג 2 – לארבעה עשר מהחולים בצורה זו של פסוריאזיס שמתפרצת לרוב בגיל מאוחר יותר (בסביבות העשור החמישי לחיים) ישנו הורה אחד שסובל מהמחלה.
- צאצאים של חולי פסוריאזיס – באופן כללי נמצא במחקרים כי במידה ואדם חולה בפסוריאזיס לצאצא שלו יש סיכוי של חמישה עשר לחלות במחלה. עם זאת, במידה ושני ההורים חולים בפסוריאזיס הרי שהסיכוי שייולד להם צאצא שחולה במחלה גבוה יותר ועומד על בין חמישים לשבעים וחמישה אחוז.
פסוריאזיס ומחלות אוטואימוניות אחרות
באופן כללי, כיום קיימת גישה מחקרית לפיה המקור של המחלות האוטואימוניות הוא במוטציות גנטיות מסוימות. הכוונה היא למחלות כמו למשל קרוהן, קוליטיס כיבית, טרשת נפוצה ועוד.
הסברה גנטית קיבלה משנה תוקף לאחרונה מאחר ונמצא שהחולים בפסוריאזיס סובלים מסיכון מוגבר לחלות במחלות אוטואימונית נוספות (סיכוי גבוה פי 1.6 לסבול ממחלה אוטואימונית אחת וגבוה פי 1.9 לסבול משתי מחלות).
כיצד המחקר הגנטי יכול לסייע?
למרות שנראה כי אנחנו רחוקים מאוד מהיום שבו ניתן יהיה לבודד את הגנים השונים שמשפיעים על המחלה, המחקר בתחום נמצא בעיצומו. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שגילוי של הגנים הרלוונטיים ישפיע באופן מרחיק לכת הן על הטיפול במחלה והן על שיטות האבחון שלה.
כך למשל, במידה וניתן יהיה לפתח בדיקה שתזהה את הגנים שיש בהם כדי להעיד על סיכון מוגבר לחלות במחלה ניתן יהיה לעקוב אחר האנשים שנמצאים בסיכון וכך לזהות את המחלה בשלבים המוקדמים שלה ולהגיש טיפול מוקדם ככל האפשר.
כמו כן, ייתכן שבעזרת זיהוי של הגן ניתן יהיה לתרום לפיתוח של תרופות מסוימות שישפיעו על הגנים המסוימים שיימצאו וכך לשכלל את היכולת לטפל במחלה.
קראו עוד:
הימנעות מגורמי גירוי בפסוריאזיס
