מחלת פסוריאזיס עשויה להיות מלווה בכאבים, נוקשות או נפיחות סביב המפרקים, כתסמיני מחלה קשורה הנקראת דלקת פרקים פסוריאטית, שהיא מחלה דלקתית כרונית המשפיעה על העור והמפרקים. בין אחד לשני אנשים מתוך חמישה, יפתחו את המחלה.
היא מתפתחת בדרך כלל בתוך עשר שנים מאבחנת הפסוריאזיס, אך חלק מהחולים עלולים לסבול מבעיות מפרקים לפני שהם מבחינים בתסמינים כלשהם המשפיעים על עורם.
בדומה לפסוריאזיס, דלקת מפרקים פסוריאטית מתרחשת כתוצאה מליקויי מערכת החיסון, התוקפת בטעות רקמות בריאות, אך אין זה ברור מדוע חלק מחולי הפסוריאזיס מפתחים את הדלקת ואחרים לא.
הגורמים לדלקת מפרקים פסוריאטית
הדלקת נגרמת כתוצאה מתגובה חריגה של המערכת החיסונית, שעלולה לגרום לנגעי עור אדומים מלווים בקשקשים, הנקראים פלאק, וכן לכאבי פרקים ונפיחות המשפיעים על הידיים, כפות הרגליים, הברכיים, הצוואר, עמוד השדרה והמרפקים.
גורמים גנטיים וסביבתיים משמעותיים להתפתחות הדלקת, ולאנשים הסובלים ממנה יש בדרך כלל בן משפחה עם פסוריאזיס או דלקת פרקים. בקרב אנשים רגישים, זיהום עשוי להפעיל את המערכת החיסונית ולפתח דלקת מפרקים פסוריאטית.
מאפייני ותסמיני דלקת מפרקים פסוריאטית
חומרת המצב עשויה להשתנות במידה ניכרת מאדם לאדם. חלק מהאנשים עשויים לחוות בעיות חמורות המשפיעות על מפרקים רבים, ואילו אחרים עשויים לחוות תסמינים קלים בלבד במפרק אחד או שניים.
יתכנו מקרים שבהם התסמינים משתפרים, ותקופות בהן הם מחריפים. קשה מאוד לנבא את אופי וחומרת ההתקפים, אך ניתן לטפל בהם עם תרופות כשהם מתרחשים.
התסמינים השכיחים ביותר עשויים לכלול:
- נפיחות באצבעות הידיים והרגליים.
- מפרקים כואבים או נפוחים.
- נגעי עור אדומים מלווים בקשקשים.
- הפחתת טווח התנועה במפרקים.
- נוקשות המפרקים בבוקר.
- כאבי גב תחתון, גב עליון וצוואר.
- עייפות כללית.
- שינויים בציפורניים, כמו למשל הפרדת הציפורן מהבסיס.
טיפול בדלקת מפרקים פסוריאטית
מטרות הטיפול העיקריות הן הקלת התסמינים, האטת התקדמות המצב ושיפור איכות החיים. רוב החולים מטופלים עם מספר תרופות שונות הנקבעות באופן אישי. בתרחיש אידיאלי, יש לקחת תרופה אחת המטפלת בפסוריאזיס ובדלקת המפרקים.
התרופות העיקריות המשמשות לטיפול בדלקת מפרקים פסוריאטית הן תרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידיות (NSAIDs). הרופא עשוי לרשום תחילה תרופות אלו כדי לקבוע אם הן מסייעות להקלת הכאב והפחתת הדלקות. קיימים שני סוגים של תרופות אלו, והם עובדים באופנים שונים מעט: התרופות המסורתיות, כגון איבופרופן, נפרוקסן או דיקלופנק; ומעכבי COX-2, כגון אטוריקוקסיב.
בדומה לכל התרופות, תרופות אלו כרוכות בתופעות לוואי, אך הרופא ינקוט באמצעי זהירות להפחתת הסיכון, כגון קביעת המינון הנמוך ביותר הדרוש לשליטה בתסמינים, בתקופה הקצרה ביותר האפשרית.
אם מתרחשות תופעות לוואי, הן משפיעות על הקיבה והמעיים, ועלולות לכלול כיבי עיכול בקיבה. תרופה הנקראת מעכב משאבת פרוטונים (PPI), מסייעת להגנת הבטן באמצעות הפחתת כמות החומצה שהיא מייצרת, ולכן נקבעת בדרך כלל בשילוב עם תרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידיות.
קראו עוד:
על הקשיים החברתיים של חולי פסוריאזיס
