פסוריאזיס ארתריטיס או דלקת מפרקים פסוריאטית היא סוג מיוחד של פסוריאזיס שבאה לידי ביטוי בנוסף לפגיעה העורית גם בדלקת במפרקים. דלקת מפרקים קיימת בחלק קטן מאוד מהחולים בפסוריאזיס, כשההערכות העדכניות ביותר מדברות על שכיחות של בין חמישה לשמונה אחוזים בלבד מכלל החולים.
כבר לפני מאה וחמישים שנה התגלה כי קיים קשר מיוחד בין מחלת הפסוריאזיס לבין דלקת מפרקים, אך רק בשנות החמישים של המאה העשרים החלו להתייחס לדלקת מפרקים פסוריאטית כאל מחלה שעומדת בפני עצמה.
מה הם הגורמים לפסוריאזיס ארתריטיס?
בדיוק כפי שלא ברור מה הם הגורמים למחלת הפסוריאזיס, כך גם לא ברור מדוע חלק מהחולים סובלים גם מתסמינים במפרקים בנוסף לתסמינים העוריים. למעשה, קיימים חילוקי דעות בנוגע לכך שהדלקת במפרקים היא סיבוך של מחלת הפסוריאזיס, שכן במקרים מסוימים התסמינים במפרקים מופיעים זמן רב לפני התסמינים העוריים.
ככל הנראה מדובר על מחלה בעלת מרכיבים גנטיים מסוימים, אך רחוק היום שבו ניתן יהיה להצביע בבירור על הגנים המעורבים במחלה ועל המוטציות הגנטיות הספציפיות שקיום שלהן יוכל לנבא את התפרצות המחלה בקרב אנשים בריאים או בקרב החולים בפסוריאזיס.
בנוסף, בדומה למחלת הפסוריאזיס, נראה שדלקת מפרקים פסוריאטית היא תוצאה של שילוב בין מספר גורמים שכוללים מעבר לגורמים הגנטיים גם גורמי סיכון סביבתיים מסוימים, גורמים נפשיים ועוד.
מה הם התסמינים של פסוריאזיס ארתריטיס?
פסוריאזיס ארתריטיס יכולה לבוא לידי ביטוי במגוון צורות מבחינה קלינית להלן:
- דלקת לא חמורה שמופיעה רק במפרק אחד או רק במספר מפרקים באופן לא סימטרי בדגש על אצבעות הידיים או הרגליים.
- דלקת חמורה ביותר שמביאה להרס מוחלט של המפרקים המעורבים. דלקת זו פוגעת בעיקר בעמוד השדרה ובאצבעות.
- פגיעה בלעדית בעמוד השדרה שמזכירה את הפגיעה של מחלת בכטרב.
- דלקת שמופיעה בעיקר במפרקים הבין גליליים המרוחקים באצבעות הרגליים והידיים.
הקשר בין מידת החומרה של הדלקת במפרקים לתסמינים העוריים אינו קבוע. עם זאת, במקרים רבים מידת החומרה של הדלקת במפרקים מקבילה לדרגת החומרה של הדלקת בעור. באופן כללי, הדלקת במפרקים גורמת לנפיחות, אדמומיות, הגבלה בתנועתיות של המפרק, כאב וחום מקומי.
ייתכנו גם דלקת עיניים, דלקת השופכה, רמה גבוהה של שומנים בדם, אפטות בפה ועוד.
כיצד מאבחנים פסוריאזיס ארתריטיס?
האבחון של פסוריאזיס ארתריטיס מתבצע לרוב על פי התסמינים הקליניים שמציג החולה. במידה וקיימת מעורבות של עמוד השדרה ניתן יהיה להבחין בשינויים האופייניים למחלה בצילום רנטגן, באופן כללי שקיעת הדם תהיה מוחשת וכמובן שבבדיקה של הנוזל המפרקי ניתן יהיה לראות סימנים של דלקת.
בקרב חלק מהחולים ניתן יהיה לראות סמנים גנטיים מסוימים וכן נהוג לאבחן את המחלה בעזרת בדיקת מיפוי עצמות שנחשבת לרגישה יותר מאשר בדיקת הרנטגן.
כיצד מטפלים במחלה?
הטיפול בפסוריאזיס ארתריטיס מיועד מצד אחד להקל על הכאבים מהם סובלים החולים ומצד שני לשמור על התפקוד של המפרקים הפגועים. לרוב, הטיפול מתבסס במקרים הקלים על שימוש בנוגדי דלקת שאינם סטרואידים כמו למשל נקסין, אספירין או וולטרן.
בשלבים מתקדמים יותר של המחלה, בהם יש לעצור את הדלקת במהירות, יש לעשות שימוש בתרופות שמדכאות את מערכת החיסון כמו למשל מטוטרקסט, ציקלופוספמיד, סלזופירין או נוגדי TNF אלפא מסוגים שונים.
כמו כן, החולים בפסוריאזיס ארתריטיס לרוב נמצאים בטיפול פיזיותרפיה או הידרותרפיה על מנת לשמור על טווח התנועה של המפרקים, אך במקרים החמורים ביותר בהם מתרחש הרס של המפרק אין מנוס מלבצע ניתוח להחלפה של המפרק במפרק מלאכותי.
