באופן עקרוני, על פניו לא נראה כי קיים כל קשר בין מחלת הפסוריאזיס לבין פטריית הקנדידה. הפסוריאזיס היא מחלה דלקתית אוטואימונית שבאה לידי ביטוי בתגובה חיסונית לקויה למרכיבי עור מסוימים ואילו קנדידה היא פטרייה שקיימת בכל בני האדם באיזון עם אורגניזמים אחרים ושעלולה לגרום לתופעות בריאותיות שונות במידה ואיזון זה מופר ובעקבות זאת היא מצליחה להשיג יתרון ולשגשג ביתר.
עם זאת, בשנים האחרונות הולכים ומתרבים המחקרים שמראים כי ייתכן מאוד שהתרבות לא מבוקרת ובלתי נשלטת של קנדידה עשויה להוות טריגר להתפרצות או להתלקחות של מחלת הפסוריאזיס בחולים מסוימים אם כי נושא זה עדיין נמצא במחקר.
קנדידה כגורם לפסוריאזיס
נכון לכתיבת שורות אלה אין חוקר אחד בעולם כולו שיכול להצביע בבירור על גורם מובהק למחלת הפסוריאזיס. בדומה למגוון רחב של מחלות חיסון עצמי (מחלות אוטואימוניות) אחרות כמו קרוהן, קוליטיס כיבית או טרשת נפוצה למשל ככל הנראה מדובר על מחלה שעל מנת שתתפרץ בחולים, צריך להיווצר שילוב של מספר גורמים שיתקיימו במקביל.
כך למשל נראה כי לחולים קיימת נטייה גנטית לחלות במחלה וכשהנטייה מתממשת זה לרוב מתרחש בעקבות חשיפה לחומרים מסוימים כמו למשל לתרופות מסוימות, בעקבות מצב רגשי שלילי כמו סטרס מתמשך או התקף חרדה ועוד.
בדיוק כאן נכנסת הקנדידה לתמונה, לא כגורם ראשוני אלא כגורם להתפרצות או להתלקחות של המחלה, כלומר כטריגר אפשרי. לפי חלק לא מבוטל מהמחקרים שנערכו בתחום נראה כי בקרב שיעור גבוה ביותר של חולים לפני ההתפרצות הראשונה ובמהלך ההתפרצות ניתן היה למצוא שגשוג יתר של קנדידה במערכת העיכול או בעור. עם זאת, לפני שממהרים להסיק מסקנות חשוב לזכור שגם במידה והקנדידה קדמה לפסוריאזיס, הרי שלא ניתן להסיק מכך על קשר סיבתי.
ייתכן מאוד שהחולים בפסוריאזיס סובלים גם מנטייה גנטית או מרגישות מוגברת לקנדידה וכן יכול להיות ששתי המחלות קשורות בסגנון חיים מסוים.
המנגנון הביולוגי שקושר את הקנדידה לפסוריאזיס
כיום ידוע שהתגובה החיסונית שמופעלת בפסוריאזיס נגד מרכיבי העור מתווכת על ידי סוג מסוים של תאי T. לכל חולה קיים טריגר מסוים שיכול לעורר בו את התגובה הלא תקינה של התאים. בחולה אחד הטריגר יכול להיות מחלת חום מסוימת, באחר ההתקף יכול להופיע לאחר צריכת אלכוהול, ישנם שחוטפים התקף פסוריאזיס לאחר שנחשפו למזג אוויר קר במיוחד או לאחר שחוו שינוי קיצוני במזג האוויר ועוד.
כעת ישנם חוקרים רבים שסבורים כי קנדידה בהחלט יכולה להוות טריגר להתפרצות של התקף פסוריאזיס בקרב חלק לא מבוטל מהחולים.
מה הן ההשלכות של המידע החדש על הטיפול בפסוריאזיס?
הטיפול בפסוריאזיס מתבסס על זיהוי של הטריגרים שמביאים להתלקחות המחלה בחולה, ביצוע ניסיונות להימנע מחשיפה לטריגרים האלו, שימוש בתכשירים שמכילים חומרים נוגדי דלקת, שימוש בתרופות שמיועדות לנטרל את התגובה הלקויה של מערכת החיסון על ידי פגיעה במנגנון הדלקתי או החיסוני באופן ישיר וממוקד ועוד.
עם זאת, לרוב החולים לא זוכים לקבל טיפול אנטי פטרייתי וכן במהלך תהליך האבחון לא נעשים ניסיונות לאתר רמות גבוהות של קנדידה בחולים. לאור המידע החדש ייתכן מאוד שחלק אינטגרלי מתהליך האבחנה יכלול חיפושים אחר סימנים של קנדידה וכן ייתכן מאוד שהטיפול יכלול שימוש בחומרים אנטי פטרייתיים.
בנקודה זו חשוב לציין כי במספר מועט של מחקרים נמצא כי בקרב חולי פסוריאזיס שסבלו מזיהום של קנדידה, הטיפול האנטי פטרייתי שהביא למיגור הפטרייה הביא במקביל להיחלשות של תסמיני הפסוריאזיס. מידע נוסף על פטריית קנדידה תוכלו לקרוא באתר fgs.org.il.
