פסוריאזיס היא מחלת עור נפוצה, כרונית וחשוכת מרפא, אך ניתנת לטיפול. פסוריאזיס במרפק היא הצורה הנפוצה ביותר של נגעי עור המתבטאים בעור אדום מכוסה קשקשים כסופים העשויים לגרד או לצרוב.
גורמים כגון עישון, כוויות שמש, אלכוהוליזם והידבקות באיידס עשויים להאריך את חומרת המחלה והיקפה. אחוז שאינו מבוטל של אנשים עם פסוריאזיס סובלים גם מדלקת מפרקים פסוריאטית, המתבטאת במפרקים ועשויה להיות מלווה בתסמיני שיגרון אחרים.
מחלה זו משפיעה על ילדים ומבוגרים, וגברים ונשים מושפעים ממנה באופן שווה. נשים מפתחות פסוריאזיס בשלבים מוקדמים יותר בחיים בהשוואה לגברים. העיתוי המוקדם ביותר להופעת פסוריאזיס הוא בקרב אנשים בגילאי 16-22, והעיתוי הרחוק יותר הוא בקרב אנשים בגילאי 57 עד שישים. המחלה משפיעה על אנשים מכל הגזעים, ומחקרים הראו שיותר אנשים בקרב אוכלוסיות מאירופה וסקנדינביה המערביות סובלים מפסוריאזיס בהשוואה לקבוצות אוכלוסייה אחרות.
הגורמים וגורמי הסיכון של פסוריאזיס במרפק
מחלה זו אינה מדבקת, אך עשויה לעבור בתורשה. פסוריאזיס במרפק עלול להתפתח לעיתים כתוצאה ממחלה דלקתית יותר, כגון פסוריאזיס מוגלתי, מצב בו האזורים האדומים על העור מכילים שלפוחיות קטנות מלאות מוגלה.
מחקרים מציינים שמחלה זו נובעת מהפרעה במערכת החיסון, ושיבוש תאי הדם הלבנים המגנים על הגוף מפני זיהום. בפסוריאזיס, סוג של תאי דם לבנים מעוררים דלקת חריגה בעור. תאים אלו גורמים אף לתאי העור לצמוח מהר מהרגיל, ולהצטבר לנגעים העולים על פני השטח החיצוני של העור.
גורמי סיכון של פסוריאזיס במרפק
גורמי סיכון המובילים לפסוריאזיס במרפק כוללים:
- פגיעה בעור – הנקשרת עם נגעים על המרפק. לדוגמא, דלקת עור או אפילו גרוד מוגזם של נגעים קטנים במרפק עלולים לעורר פסוריאזיס.
- עור שמש – רוב האנשים בדרך כלל סבורים שאור השמש מועיל לפסוריאזיס, ומקבלים טיפולי אור. יחד עם זאת, בקרב חלק מהאנשים, אור שמש חזקה מחריף את המצב. כוויית שמש עלולה להחמיר פסוריאזיס במרפק.
- תרופות – מספר תרופות הוכחו כגורמות להחמרת פסוריאזיס.
- שינויים הורמונאליים – פסוריאזיס עלול להחמיר עם התרחשות שינויים הורמונאליים, במיוחד במחלות בגיל ההתבגרות וגיל המעבר. במהלך ההריון, תסמיני פסוריאזיס נוטים להשתפר יותר, אך הם עלולים להתלקח מחדש בתקופה שלאחר הלידה.
סימני ותסמיני פסוריאזיס במרפק
מחלה זו מייצרת נגעים של אור אדום מעובה מלווה בקשקשים המשפיעים על המרפק, ועשויים לגרד או לצרוב. התלקחויות הנגעים עשויות להימשך מספר שבועות או חודשים. פסוריאזיס במרפק עשוי להיפטר מעצמו, אך לשוב מאוחר יותר באופן ספונטני.
המאפיינים הכלליים של פסוריאזיס במרפק כוללים:
- נגעים אדומים – המשתנים בגודלם ועשויים להופיע על כל המרפק או חלקו. צורת הנגעים היא בדרך כלל עגולה עם גבולות שאינם סדירים. חלק מהנגעים הקטנים עשויים להתמזג וליצור אזורים נרחבים של נגעים על המרפק. גוון המרפק הפגוע משקף את הדלקת הנוכחית הנגרמת כתוצאה מזרימת דם מוגברת.
- פגיעה בעור – העור באזור המרפק עשוי להתפצל ולדמם.
- נגעים נוספים – נגעי הפסוריאזיס עשויים לעיתים להיות מלווים מסביב בנגעים בולטים שנראים כמו הילה או טבעת. לאחר טיפול יעיל, חלק מהנגעים נפתרים.
- קשקשים – הנגעים מלווים בקשקשים לבנים דקים וכסופים, בעובי משתנה. כשמסירים את הקשקשים, עור המרפק מתחת נראה חלק, אדום ומבריק, כשבדרך כלל הוא מלווה באזורים קטנים של דימומים.
- נגעים סימטריים – הנגעים נוטים להופיע באופן סימטרי משני צידי המרפק.
אבחון פסוריאזיס במרפק
מחלה זו מאובחנת לאחר שהרופא בודק את המרפק. הוא מזהה את הפסוריאזיס באמצעות התבוננות על מראה העור הנגוע. בדרך כלל לא קיים צורך בביופסיות עור, אך הן עשויות לתמוך באבחנת פסוריאזיס במקרים קשים, למרות שהתוצאות אינן מוחלטות תמיד.
תיתכן חפיפה משמעותית בין מראה הביופסיה של הנגעים, המתרחשים כשהעור משופשף באופן כרוני או שרוט מכל סיבה שהיא. פסוריאזיס על המרפק עשוי להיות זהה לדלקת עור ממגע כרוני, לאחר בדיקת ביופסיה.
טיפול בפסוריאזיס במרפק
כל גישת טיפול למחלת פסוריאזיס במרפק נמשכת לטווח הארוך. משטרי הטיפול חייבים להיות אישיים בהתאם לגיל, למין, לעיסוק, למוטיבציה האישית, למצבים בריאותיים אחרים ולמשאבים הזמינים.
חומרת המחלה מוגדרת במספר והיקף הנגעים בהווה, ובאמצעות תפיסת וקבלת המטופל את המחלה. הטיפול חייב להיות מתוכנן בהתאם לציפיות הפרטניות של המטופל, ולא להתמקד רק בטיפול במרפק.
קיימים טיפולים רבים לפסוריאזיס במרפק, אך הרכבת משטר טיפולי יעיל אינה מסובכת בהכרח. הטיפולים הנפוצים הם טיפול מקומי באמצעות תרופות למריחה על העור; טיפול באור; וטיפול מערכתי באמצעות תרופות. כל הטיפולים האלו ניתנים לשימוש לבד או בשילוב.
